כץ רפאל (רפי)
-
03/03/1940 - 17/12/2003
שלום רפי
אנחנו איתך כאן היום כולם: משפחה, חברי גברעם, בני כיתתך וחברים. ואני יכול להבטיח לך כי איש מהנמצאים כאן אינו מקבל את העובדה הקשה כי דווקא אותך החזק ביותר, המהיר ביותר, החרוץ ביותר - מלווים אנו בדרכך האחרונה. עצוב לנו מאוד- מאוד עצוב והדמעות חונקות! לכל אדם מזל כלשהו אשר הוא מברך עליו, לעיתים אינו מבחין בו וצריך את המשהו אשר יאיר את עיניו. המזל שלי, רפי, הוא שלאורך שנים רבות מבית-התינוקות בכפר-סבא, הילדות בגברעם, בית-הספר, תנועת הנוער, הצבא וכבוגרים בגברעם ולאחר מכך קצת מרחוק, היתה לי הזכות לחיות לידך, לגדול יחד ולהתפעל כל פעם מחדש מהאנרגיה העצומה והעוצמה הפנימית המשפיעות באופן תמידי ודומיננטי על כל הסובבים אותך. זה החל כבר מגיל צעיר מאוד. מלחמת השחרור ביפו ולאחר-מכן בגברעם כולנו תמיד אחריך וכילדים לטוב ולרע, כי גם כשעשינו את כל שטויות הילדים שלנו תמיד מקומך היה אתנו ובראש. אתה זוכר? בדיוק לפני 50 שנה היינו כאן ובמסגרת משימות בר-המצווה וקבלנו על עצמנו, בסיוע המחנכת הנפלאה שלנו, רותה שתבדל לחיים ארוכים, לשפץ את בית העלמין אשר כל כולו היו שני קברים, האבנים הכבדות היו שלך, את היתר עשינו אנחנו וכך היה תמיד. אנחנו השלדה ואתה המנוע. גרנו יחד בחדר אחד כל השנים. הלימודים ו"שקי הכרטיסים" (של עבודה עצמית) שהיו מנת חלקנו ומנגד השוטטות בכרמים ואיסוף הפירות היבשים שיהיו לחורף, והם תמיד היו נגמרים עוד בקיץ. ויחד עם כל אלה עבדנו במשק, בקטיף כותנה השק שלך מלא ראשון, עישוב בגן הירקות ובכותנה אתה גומר ראשון את השורה וכך בכל דבר, חבילות הקש והחציר את הקומות העליונות אתה מרים, את שקי החיטה הרמנו יחד, עבדנו קשה וגם כשהיה צורך לפרוק עשרות טונות של שקי דשן מי שתמיד דאג שנהיה שם זה אתה, כך עד לצבא. התגייסנו יחד רוב הכיתה, לצנחנים גדוד 890 , עשינו יחד טירונות, קורס מכ"ים והיינו יחד בסגל של פלוגת קורס מכ"ים. אני הכרתי אותך עוד קודם, החיילים למדו מהר מאוד מה זה כושר ומהי מקצוענות. וכשהגדוד היה צריך להקים נבחרת לריצת שדה של 20 ק"מ עם נשק וחגור אתה וחבריך הייתם שם וגרמת לנו לגאווה גדולה. כשהיה צורך לסחוב את קנה המרגמה או להציב מרגמה 120 לא היה ספק מי עושה זאת. לא היה ספק גם שתעודת השחרור מהצבא תנוסח בהתאם. יופי של תעודה! חזרנו למשק, לאגסים, לחממות אותו בולדוזר, תמיד לקחת אתך את האנשים הנכונים כי הם אהבו ללכת אתך. אהבת אנשים ואהבת בעלי חיים, והאמן לי רפי אהבנו אותך!
מלחמות ישראל לא פסחו עלינו, בששת הימים כאשר אני עולה על רמת הגולן רגלית ראיתי את ההליקופטרים שנשאו אותך ואת חבריך, עוברים מעלינו לעומק רמת הגולן, דאגתי לך אז. כך במלחמת ההתשה בבקעה ובמלחמת יום הכיפורים בחרמון. היכן שצריך שם היית. עומדים כאן לידך כל בני הכיתה שלנו, אתה אינך יכול לראות אותנו, דע כי לכל אחד עוברות כמו סרט ארוך הרבה הרבה שנים של חוויות משותפות ועניין תמידי אשר באמצעותו התעדכנו באשר למעשיך ולבריאותך. כתב המשורר "היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא..."הוא לא הכיר אותך רפי, השיר נכתב עליך ושכמותך ואין רבים כמותכם.
הקמת רפי משפחה נפלאה. ראינו את שולי בדאגתה, טיפולה המסור ואהבתה, מגוננת עליך ומנסה עד כמה שניתן לגרום כי על פניו יראו העסקים כרגיל. פגשנו מדי פעם ולשאלתי הטיפשית "מה נשמע" קיבלתי תמיד תשובה אופטימית. יחד עם זאת, הבנתי בשיחתנו האחרונה כי אתה מודע היטב למצבך. כשנפרדנו אמרתי לעצמי, הרי בעצם כך תמיד הוא היה, חזק ואמיץ, איש גדול אתה רפי וכך נזכור אותך.
זהו לא הספד, זהו סיפור על איש גדול שהיה איתנו שנים ארוכות, הטביע את חותמו בכל אבן, עץ, בעל חיים ובעיקר באנשים, בנו.
אהבתי אותך רפי, אם כי לא אמרתי לך את זה. דיבורים כאלו נחשבו אצלנו כסימן של חולשה. אם כך ראה אותי רפי בחולשתי. הביט בנו רפי, בכולנו ודע כי אינני טועה אם אומר שכולנו נזכור אותך באהבה רבה ובהערכה ותחסר לנו.
היה שלום חבר!
אמנון נאמני