חסר רכיב

קארו אריאלה ז"ל

קארו  אריאלה   ז``ל
כז טבת תשעו-
21/04/1957-08/01/2016

אריאלה קארו

בית גברעם נפרד היום מבת גברעם יקרה, מאריאלה קארו !
אריאלה נולדה בשנת1957 בת למשה זיכרונו לברכה ורחל קארו תיבדל לחיים ארוכים .
אריאלה הבת האמצעית בין אלי האח הבכור וחגית האחות הצעירה,
גדלה עם בני גילה וקבוצתה נוריתי חגי, נדב, דורון ,שלומית ושולה .
עד כיתה ז למדה הקבוצה בגברעם.ואת שנות התיכון בשער הנגב.
לאחר שירותה הצבאי ושנת חופש שעשתה בעיר הצעירה ערד, פנתה ללימודי גרפיקה
והפכה ל"כתב של גברעם" תחילה בכתב ידה היפה שלה ואחר כך במחשב,
עיצבה את כל מודעות חיי גברעם.
הייתה המזכירה הראשונה במפעל המעטפות ואחר כך פתחה במפעל את אגף הגרפיקה.
בת בבד עם עבודתה עסקה בצילום ביצירת חפצי נוי בעיטור לחגים ואירועים בעיצוב עלוני הקיבוץ וחוברות למיניהן.
עם פטירתו של דב נאמני עברה לעסוק בחישובי שכר ביטוחים ועבודות שדרשו אחריות ודיוק רב תכונות בהן ניחנה.
תרומתה לחיי החברה והתרבות בגברעם הייתה גדולה מאוד
כרכזת תרבות השקיעה את כל כולה באירועים שעשתה ,
ריכזה את ועדת חברה, הייתה חברת מזכירות שנים רבות ,
ובעת כניסת הועד המנהל נבחרה כאחת מנציגי גברעם בוועד
ובמקביל הייתה חברה בצוות צמיחה דמוגרפית.
העריכה מאוד את התהליכים והשינויים בחיי גברעם בשנים האחרונות וביטאה זאת בקול ברור בשיחות הקיבוץ.
את חוברת הקליטה שהכינה לקראת אירוע הקבלה לחברות, לא הספיקה להשלים.
בבית החולים ביקשה להתעדכן בתוצאות הקלפי והספיקה להעביר את תוכנת עיצוב העלון על מנת שיישאר באותו סגנון אותו עיצבה.
אריאלה לא בנתה משפחה אך הייתה עטופה בחברים רבים איתם שמרה על קשר רצוף וערכי.
בכל בית בגברעם ישנה מזכרת כל שהי מאריאלה בצורת לוח שנה , תמונה מצולמת או פריט מעוצב.
אריאלה נחטפה מאתנו טרם עת בשיא עשייתה וחיוניותה.
השאירה אחריה משפחה מסורה ואוהבת רחל אמה
חגית ואלי אחיה וילדיהם וכל משפחת גברעם.
יהי זכרה ברוך!


לזכרה
של אריאלה

דיבריה של אסתי קארו.

המלכה אליזבת השנייה אמרה ''עצב זה מחיר
שמשלמים בשביל אהבה ''.זה הדבר היחיד שמסביר את כמות העצב בליבנו. כמות האהבה שהיא
חילקה עם העולם יישאר לנצח.

מי יתן וכל האהבה שהיא נתנה לנו בנדיבות
תעזור לנו לעבור את הנתק הפתאומי הזה.

אל נא ניטעה דרכנו תיפגשנה שוב.


דבריו של אור קארו.

בלב
כבד וידיים רועדות אני מנסה לכתוב, אבל לא מוצא את המילים שיבטאו את כאבי. ניראה כאילו
אתמול ישבנו וצחקנו יחד, כשהלכנו בחוף זיקים לאסוף צדפים. אני יכול לדמיין בראשי את
תגובתה כשלקחה ביס מפרי מתוק שהרגיש כמו כפית סוכר. צחוקה המדבק וקולה הרך ומלטף, גרם
לאווירה נינוחה ונעימה מסביבה. היא גרמה לשלווה ורוגע לאנשים בחברתה. אנחנו לא נישכח
את חמימות נוכחותה ואת חוש ההימור שלה. קשה לתאר את העולם בלעדיה. לאלו שהכירו אותה
אהבו אותה. יותר מכל. אישה עדינה נלקחה מאתנו מוקדם מידי. למרות שזה ישמע אנוכי מציידנו
כולנו הינו מתחננים לעוד יום אחד להיות לצידה. אני שמח שיצא לי להכיר אותה, לא רק כדודתי
אלא גם כבוגר עם אותם דעות. הדבר היחיד שיעזור לי לעבור את זה, העובדה שהיא כעת משוחררת
וחופשיה. אם היא הייתה פה ליראות אותי בוכה עבורה הייתה אומרת לי להיות חזק וליהנות
מחיי במלואם. זה קל להגיד מאשר לעשות, אבל אני לא מוכן לחסום את קולה בראשי שאומר לי
להמשיך לשרוד כמו שהיא עשתה.


דבריה של אמי קארו

בשיחתנו
האחרונה הבטחת ליצור קשר ברגע שאלי יחזור לדנוור, משום שאת מקדישה לו את מירב תשומת
הלב. אני עדיין מחכה ואמשיך לחכות לשווא. כמה עצוב שהגורל מכה במשפחה שנית אחרי שני
עשורים. נהוג לשבח אדם לאחר פטירתו, אבל יהיו לא מעט אנשים שיסכימו איתי שאת היית נעימה,
אוהבת אדם, מוכשרת ויצירתית באופן יוצא מין הכלל, חרוצה ומעל הכול אוהבת חיים שתמיד
רואה את חצי הכוס המלאה. תחסרי לכולנו הקרובים והרחוקים בנוכחותך, אבל אני בטוחה שתמיד
תהיי נוכחת בחיינו בצורה זו או אחרת. אני מקווה שכעת תארגני שם למעלה חוגי יצירה מהנים
יחד עם אדוה.. יהיה זיכרך ברוך
חסר רכיב